הרמב״ם פ״ב הלכות סנהדרין הלכה ב׳ כתב וז״ל, ״ומצוה להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולוים שנאמר ובאת אל הכהנים הלויים, ואם לא מצאו, אפילו היו כולם ישראלים הרי זה מותר״, עכ״ל. ועיין בלח״מ ז״ל: ״ספרי פרשת שופטים, אל הכהנים הלויים מצוה בב״ד שיהיו בה כהנים ולוים, יכול מצוה ואם אין בו פסול, ת״ל ואל השופט, אפילו שאין בו כהנים ולויים כשר״, עכ״ל. ומשמע ליה לרבינו דבסנהדרין גדולה איירי, דבהא איירי קרא דקאמר וקמת ועלית שהוא לבית המקדש שם היא סנהדרין גדולה, עכ״ל.
ואשר נראה לבאר בזה הדין דינא צריך להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולויים, נאמר דוקא גבי בית דין הגדול, דאיכא דינים שצריך דוקא סנהדרין גדולה, וכמבואר במשנה ריש מס׳ סנהדרין וברמב״ם ריש פ״ה מהלכות סנהדרין ז״ל, ״אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ואין עושין סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ואין דנין לא את השבט שהודח כולו ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול בדיני נפשות אלא בבית דין הגדול, אבל דיני ממונות של כהן גדול בשלשה, וכן אין עושין זקן ממרא ולא עושין עיר הנדחת ולא משקין את הסוטה אלא בבית דין הגדול, ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות ולא מוציאין למלחמת הרשות ולמדידת החלל אלא על פי בית דין הגדול״. אבל דינים אלו שהם דבר הגדול, תפקיד ב״ד הגדול הוא להורות תורה ולבאר את התורה שבעל פה, וכמבואר ברמב״ם ריש הלכות ממרים שכתב וז״ל, ״בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה, שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה״, עכ״ל.
ונראה לבאר דזה צריכים כהנים ולויים בב״ד הגדול, הוא משום דכהנים ולויים מלבד שמצווין על העבודה, תפקידם הוא ללמד תורה לישראל, וכדכתיב ״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״, ולכן מצוה לצרף כהנים ולויים לב״ד הגדול שזהו גם תפקיד ב״ד הגדול שהם עיקר תורה שבעל פה ועמוד ההוראה. וזהו פירושא דקרא דברים י״ז, ח־ט, ״כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה׳ אלקיך בו. ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט״, דסנהדרין הגדול הם המורים הלכה ולכן בענין לכתחילה כהנים ולויים שתפקידם ללמד ההלכה.
ויש לבאר עוד במה דצריך כהנים ולויים בב״ד הגדול ע״פ מה ששמעתי ממורי מרן הגריי״ד הלוי זצ״ל דריש לבי״ד הגדול כח של כנסת ישראל כולה, ובמקום שצריכים דעת האומה כולה, ב״ד הגדול הם השלוחים של העם, וזהו מגזה״כ דכל הדבר הגדול יביאו אליך. והוכיח כן מהרמב״ם בפ״א מהלכות תרומות הלכה ב׳ שכתב וז״ל, ״ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא או שופט מדעת רוב ישראל, וזהו הנקרא כיבוש רבים״ וכו׳, עכ״ל. ושיטת הרמב״ם דכיבוש רבים תלוי במלך ובדעת רוב ישראל צ״ע, דהא בהל׳ מלכים פ״ה הל׳ י׳ כתב ז״ל, ״כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כיבוש רבים והרי היא כארץ ישראל לכל דבריה״, עכ״ל. הרי שלא הזכיר כאן דעת רוב ישראל אלא כתב דבעינן מלך על פי ב״ד, ומבואר מזה דב״ד הגדול הוא מהווה דעת והסכמת כל ישראל.
והנה הוא הדין דמטבע הברכות מקדש ישראל והזמנים ומקדש ישראל וראשי חדשים לא חשיב כחותמין בשתים משום דפירוש הברכה הוא מקדש ישראל דקדשינהו לזמנים, מקדש ישראל הוא שמקדש לזמנים וראשי חדשים, הרי מבואר דישראל הוא שמקדש לזמנים וראשי חדשים, ועכ״פ ב״ד באים מכח של ישראל והאומה כולה לקדש חדשים. ועיין בזה באגרות הגרי״ד הלוי פ״ה מהל׳ קידוש החדש, ונדפס לאחרונה במוסף הפרדס, שנה י״ו חוברת י״א, שבט תש״ד, עיי״ש באריכות.
הנה לפי מה דמבואר דב״ד הגדול הם מייצגים את כל האומה, א״כ לכתחילה יש למנות כהנים ולויים לב״ד הגדול שמייצגים עם תלתא־כהנים, לויים וישראלים, ועיין בגמ׳ שבת דף פ״ח ע״א. ונלענ״ד אם בעינן גם ישראל לכתחילה או סגי בכהנים ולויים לחוד.
והנה עיין בגמ׳ מגילה דף כ״א ע״ב, ״בשני ובחמישי ושבת במנחה קורין שלשה. הני שלשה כנגד מי, אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים, רבא אמר כנגד כהנים לויים וישראלים״. והנה שמעתי ממורי מרן הגרי״ד הלוי זצ״ל דלפי רבא דכחו עולה ראשון הוי קיום בעצם קריאת התורה, ולא רק מדינא דיוקדשתו, ולכן רבינו זצ״ל היה מקפיד שלא לוותר על זה לקרוא לכהן תחילה, כשהיה יותר מחיוב אחד בארצייט וכדומה לא היה מרשה לכהן לצאת מביהכנ״ס ולמחול על עלייתו.
והנה נראה לבאר דמה דכהן עולה לתורה תחילה והוא קיום בעצם מצות קרה״ת הוא משום דחובת לימוד התורה לרבים הוא על הכהנים והלויים, מקרא ד״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״. ועוד יש לבאר דקריאה״ת הוי חובת ציבור, ולכן צריך שיהיו כהנים ולויים מהעולים לתורה, וכמו שכתבנו לגבי ב״ד הגדול.