בסוף מסכתין הובא מעשה דרבי עקיבא וחכמים שראו שועלין הולכין בהר הבית היו חכמים בוכים ורבי עקיבא מצחק, אמר להם אם דברי נבואת החורבן מתקיימים וודאי שסברי נבואת הגאולה יתקיימו, אמרו לו חכמים עקיבא ניחמתנו, עקיבא נחמתנו. ומסכתא דשבועות פותחת במשנה ׳שבועות שתים שהן ארבע׳, ובגמרא הקשו מכדי תנא ממכות סליק מאי שנא דתנא שבועות, אם כן ראינו שאף לדברי הגמרא צריכים טעם לסמיכות המסכתא. והנה מה שתירצו שם דסלקא ממכות דתני בהו ׳חייב על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן ועל הזקן שתים אחת מכאן ואחת מכאן׳, הרי שעל השחתת פאת הראש והזקן חייבים שתים שהם ארבע, לכך הוסמכה מסכתא דשבועות דאיירי בשתים שהם ארבע.
אמנם כל זה אתי שפיר לסדר המשניות אך לא לסדר דברי הגמרא, ועדיין צריכים אנו לטעם הדבר שהוסמכו דברי אגדת החורבן לתחילת מסכת שבועות. והנה בהך עובדא דרבי עקיבא וחכמים הקשה בערוך לנר מאי טעמא נמקו חכמים את בכים בפסוק שנאמר בו והזר הקרב יומת, דאיירי בקדושת העזרה, והלא היה להם להביא כתוב חמור יותר דאיירי בקודש הקדשים דכתיב בהו ואל יבוא בכל עת אל הקודש, ועתה שועלים הלכו בו.
ויש לבאר בהא דבאותו מעשה שראו המונה של רומי בירושלים, ושועלים במקום קודש הקדשים, ושאלם רבי עקיבא לסיבת בכיים ונקטו דוקא בענין דוהזר הקרב יומת דאיירי בהר הבית ולא בקודש הקדשים, היינו בסוגיא דטומאת מקדש, שהרי בקודש הקדשים לא יבוא אף הכהן אל הקודש כי אם אחת בשנה, ולא צריכין כלל לטעמא דוהזר הקרב יומת. מזה הבין רבי עקיבא ב׳ דברים. האחד שהם עצמם מודים שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, היינו אף לאחר החורבן. שהרי בלאו הכי אין זה חילול מקום הקודש, מאחר וחרב הבית אין בו יותר קדושה כלל, והיות שעדיין קרעו בגדיהם ובכו, הרי שהודו שקדשה גם לעתיד לבוא. עוד הבין שחסד עשה השי״ת ששועלים הלכו בו, ולא בני אדם העוברים רצונו של מקום.
ולכך בתחילה בעת שראו המונה של רומי ובכו, אמר להם אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, היינו שעדיין יש השגחת ה׳ בעולם, שכאשר ניתן רשות להמונה של רומי לשלוט בעיר הקודש, נמצאים הם רק בירושלים ולא מטמאים במעשיהם את מקום הקודש, וכשראו שועלים הולכים בו וראה שבוכים אמר להם הנה מעידים אתם שקדושה לא משה ממקומה, ולכך התחסד ה׳ ושועלים הלכו בו ולא גויים, ומכך יש להבין שכשם שנבואות החורבן התגשמו בדיוקם, דוקא מכך יש ללמוד שנבואות הגאולה יתגשמו. שהרי באוריה כתיב ׳לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער׳, וביאר במלב״ים שם: ׳והר הבית ששם היה המקדש והמזבח ונשאר ממנו כותל המערבי ידמה כבמות הנמצאים ביער שאין איש בא לתוכם רק שועלים ופריצי חיות ילכו בם׳. וכל זאת מחמת שעדיין קדושה ראשונה קיימא בה, ולא חפץ ה׳ לסלק הקדושה ולהכניס בה המון גויים אשר יעשו בתועבותיהם. ולכן שחק כי הבין שדוקא מחמת השועלים שהולכים בה ולא המונה של רומי מוכח שנבואות הגאולה של זכריה ש׳עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים׳, תתקיים.
והנה עיקר עוונם היה בעבור שסילפו לשונם לדבר שקר, וביטו בשפתיהם דברי מרמה, וכמו שביאר באברבנאל שם שזה היה עוונם, וז״ל: ׳ולפי שנביאי השקר היו מתעים אותם בדבריהם לכן ניבא ואמר כנגדם כה אמר ה׳ על הנביאים המתעים את עמי הנושכים בשניהם ופירש הרב רבי אברהם בן עזרא שבדבור לשונם היו מרעים להם כאלו היו נושכים אותם׳. ובזה יתבאר מאי טעמא נסמכו דברי אגדה זו לתחילת מסכת שבועות העוסקת בביטוי שפתיים להרע או להיטיב. ועוד יתיישב מאי טעמא אמרו לו חכמים לרבי עקיבא ב׳ פעמים עקיבא נחמתני עקיבא נחמתני, באשר שהוכיח להם ב׳ דברים אלו, ראשית שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, ב׳ שעדיין עיני ה׳ אל הר קדשו לבל יחללוה בתועבות הגויים.