איתא בסוף מסכת סנהדרין (קי"ג:) דכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, ומאן רשעים גנבי. ובהמשך הגמרא אמרו דכשרשע אבד מן העולם טובה באה לעולם, שנא׳ ובאבוד רשעים רנה. וכשצדיק בא לעולם טובה באה לעולם, שנאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. והדברים צריכים ביאור, שכן אם כאשר הרשעים בעולם נמצא חרון אף בעולם, אם כן כאשר נאבדים מן העולם יש לומר דהחרון אף מסתלק מן העולם, ומדוע זה באה אף הטובה לעולם באבוד הרשעים. עוד צריך לבאר מה שאמר שכשהצדיק בא לעולם טובה באה לעולם, והרי כבר באה הטובה מקודם כאשר אבד הרשע, ומהי התוספת טובה הבאה לעולם בהגעתו של הצדיק.
עוד יש להבין מה שהעירו כבר ביד רמ"ה, במהרש"א ובמהרי"ץ חיות מה שביארו בגמרא דרשיעי הני גנבי, ומה נשתנה איסור גניבה להיותה חמורה יותר משאר איסורי תורה. וביד רמ"ה ביאר שהגמרא קבעי מאן רשעים, אילימא אנשי עיר הנדחת, הא כבר נתבאר בקרא מפורש דלא ידבק בידך מאומה מן החרם, ואם כן איירי לענין ממונם, ולא לענין גופם. אלא על כרחך מיירי בגנבים שגונבים ממון שאינו שלהם, והוא הדין בבני אדם שנהנו מן החרם דמיקרי גנבי. ועיין במהרש"א ובמהרי"ץ חיות מה שתירצו. ועיין עוד בספר עיני שמואל. ואכתי צריך ביאור מהו החומר של גניבה יותר משאר עבירות שבתורה. ובפרט שסיום מסכת סנהדרין איירי בענין זה דוקא.
והנראה לבאר דמסכת סנהדרין מתחלת בדיני ממונות, ומאריך מאוד בדיני עדות ודיינים ומשפטים ושופטים, והכל הוא לתכלית אחד שיתיישב הארץ בטוב ובסדר הנכון. ויוכל כל אחד לחיות עם חבירו בשלום בלי קטטה, ואם יפול דין ביניהם מיד ילכו לבית דין והדבר הקשה ביניהם, ישפטו הם, להעמיד הדין על הצדק והמשפט, ולהחזיר השלום ביניהם. וכך הוא בכלל ובפרט. ובזה יש לומר דאף הלכות ז׳ מצות בני נח שנשנו במסכתא זו, הוא גם כן מאותו הטעם כדי שיחיו בשלום ובשלוה, דלהכי גם בני נח מצווין על הדינים. והנה כתוב אלוקים נצב בעדת קל, להודיע לנו שהמשפט לאלוקים הוא. וכל הדינים החוקים והמשפטים לפרטיהם ולדקדוקיהם הוא כדי להכיר את האמת לאמתו שיש דין ויש דיין, והנה הכרה זו צריכה להיות לא רק בדיני ממונות אלא גם בכל חלקי החיים. ואפילו בני נח צריכים להכיר את מי שאמר והיה העולם, ולכך מצווין על עבודה זרה. ולמעלה מהם בני ישראל שמצווין על מצוות האמונה והיחוד, האהבה והיראה, התורה והתפלה וכל תרי"ג מצות התורה.
ובסוף המסכתא מסיים שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ובמה יזכו לחלק בעולם הבא, זה אינו אלא מחמת שרצה הקב"ה לזכות את ישראל והרבה להם תורה ומצוות, וייסד את הדת על עיקרי האמונה בעונש ובשכר, בחיי העולם הבא ובתחיית המתים ובביאת המשיח, וכל שאר עיקרי האמונה כמבואר. אמנם תחלת הדת היא האמונה וההכרה שיש מנהיג לבירה ושהוא משגיח בכל מעשי בני אדם, ושיש שכר ועונש, וממילא אין העולם הפקר ואין יכול האדם לעשות ככל העולה על דעתו ורוחו ותאוותו, אלא מחוייב הוא לילך בדרך התורה והמצוות המסורה לנו מהקב"ה על ידי משה רבנו ע"ה בסיני.
ויש לומר דזה הטעם שנסמכה פרשת משפטים לפרשת קבלת התורה, כדי להשריש את היסוד הזה בקרבנו ובקרב כל העם שהשי"ת הוא אדון העולם, ויש בעל הבירה, ולכך צריכים תחילה לעסוק בדיני ממונות. והיינו לדעת שאין הכל שלו, רק יש בעלים על חפצים על קרקע, על כסף וזהב, ואסור ליטול את מה שאינו שלו. ומי שמכיר את זה וחי בהכרה זו שלכל דבר יש בעלים, נקל לו לבוא להכרה שיש בעלים ואדון לכל העולם כולו. וממילא יבוא גם להכניע את עצמו לעשות ולקיים את רצונו של בעל הבירה. ובזה מובן הא דאמרו חז"ל (סנהדרין קח.): ׳בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ׳. ע"כ. שמכיון שנטלו את מה שאינו שלהם היה קל בעיניהם לכפור באדון העולם, שלא הכירו בזה שיש בעלים לדברים. והיה הפתח פתוח לחטאת רובץ לעבור על כל העבירות באמרם אין דין ואין דיין. ושורש כל הרע הזה הוא עון הגזל.
ובזה יתבאר מאי טעמא חמורה גזל מכל העבירות שבתורה, שכן היא זו שמובילה לכל העבירות ולכפור בעיקר ח"ו. שהוא עוקר מנפשו את האמונה שיש בעל הבירה, ושיש בעלים על כל ממון וחפץ. וכל שכן שיש בעלים לעולם כולו. וזהו דקאמרי בגמרא מאן רשעים גנבי. היינו אנשים שאינם מכירים בבעלותן של אחרים על שום דבר, ומתירים לעצמם ליקח את מה שאינו שלהם. ובזה הם נקראים רשעים, שהרי זהו ראשית דרכם לכל דבר רשע ופשע, וכמו שאמרו דרשע דחמס אינו כשר לעדות, שכן הוא מוכשר לעבור על כל התורה כולה. וכשם שראינו בחומר עון זה שהוא משחית את דרכו על הארץ, שכן אם אינו יודע יסוד זה דאינו רשאי לקחת את שאינו שלו, הרי שמשחית את העולם עד כדי שאין העולם יכול להתקיים, וגורם במעשיו שיבוא מבול לעולם.
ובזה ביאר בבית הלוי (פרשת נח) הא דאמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה לא ז), וז"ל: ׳הנני משחיתם את הארץ, ר׳ הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה אפילו ג׳ טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו׳. ע"כ. והטעם שכל כך היתה פעולתה של עבירת החמס הגורמת לכל שאר העבירות, עד כדי שגם הארץ עצמה נשחתה והוצרכה להשחת כדי ג׳ טפחים, כדי שתוכל הבריאה להתחיל מחדש לאחר שוך המבול, ותהיה הזריעה החדשה מאדמה שלא הושחתה. ולהכי כשיש רשעים דחמס בעולם, חרון אף בא לעולם להשחית את כל העולם כולו. שאין העולם יכול להתקיים עם שורש עבירת החמס שהוא חוסר ההכרה במי שאמר והיה העולם, המנהיג את העולם בכל עת.
ובזה יש ליישב מה שהקשינו בתחלה למה נקטה הגמרא בעון הגזל לומר שזוהי העבירה בשלה נקרא האדם רשע, ובגינה בא חרון אף דהשחתה לעולם, ואכתי צריך לבאר מאי דאמר שבהגעת הצדיק לעולם טובה באה לעולם. ונראה לבאר על פי מה שכתב הרמח"ל (דרך ה׳ ח"א פ"ד, ח"ב פ"ח, ובעוד מקומות) שכל השפעת הטובה הבאה לעולם הוא על ידי הארת פניו יתברך. וכל הרעה הבאה לעולם הוא ע"י הסתר פניו יתברך מן העולם. ועי"ז שצדיקים עומדים בצדקתם והולכים בדרכי השי"ת, הם מביאים טובה לעולם, היפוך מן הרשעים שמשחיתים את העולם. נמצא לא רק שאין הצדיק משחית ח"ו את העולם בזה שאינו עוסק בעבירות ובפרט בגזל, אלא גם מביא טובה לעולם ע"י שמרבה בהארת פניו יתברך ע"י קיומו של תורה ומצות.
ויש להוסיף לדברים הנ"ל דאולי מטעם זה אנו מתחילים ללמוד עם הילדים את הגמ׳ בפרק אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז. ולא מתחילין עמהם עם הגמ׳ ברכות בתחילת הש"ס. והיינו כדי להשריש בתוכם את האמת והיסוד הנ"ל שלכל דבר יש בעלים, ואסור ליקח את מה שאינו שלו. ואדרבה הוא מחוייב להשיב את האבידה להבעלים האמיתיים ע"י סימנים ודרישה וחקירה. ומכיון שהם מורגלים בידיעה זו שלכל דבר יש בעלים ויש איסור גזל ומצות השבת אבידה, ממילא יקל להפנים בתוכם את האמונה הטהורה בבורא יתברך שהוא בעל הבירה ולו אנו משועבדים לקיים את תורתו ומצותיו. ושמעתי שהגר׳ משה פיינשטיין זצ"ל הקפיד מאוד שילמדו תחילה פרק אלו מציאות עם הילדים. ואם מצא ילד שלא היה נזהר בדיני ממונות חשדו שלא התחיל ללמוד תחילה פרק אלו מציאות, דלהכי לא נשתרש בקרבו את האמת של דיני ממונות שמביא בעקבו את האמונה בבורא יתברך שמו.